כתב/ה רחלי ב18/12/2010 בשעה 20:09:37
ומותך כחותם הזכיר לנו כי אנחנו זמניים אורחים לרגע.
בא מותך וכסטירת לחי מצלצלת הזכיר לכולנו להתעסק בעיקר ולא בתפל !
רגע אחד ישבת איתנו חגגת חנוכה ויום הולדת לחתנך ושלושה ימים לאחר מכן כבר לא היית עמנו.
ונותרו זיכרונות של חיוכך המאיר של ביקור בביתך הקודם כאשר אתה קוטף תפוזים לנינים (כמה סמלי שאת מקומו של הפרדס תפס בנין חדש) של חגים שמחים נכדים ונינים שרצים אחריך רוצים לאחוז בידך ללכת לטייל גם שלושה ימים לפני מותך שבא לנו כרעם ביום בהיר ,במפתיע.
אומרים שהדרך הכי טובה ללמד מישהו משהו היא דרך דוגמה אישית .
בדרכך לימדת שדרך ארץ קדמה לכל. בצניעות וענווה אופיינית לבן אדם דגול.
אמנם הלכת אך רוחב לבך ודרכך החינוכית המשפחתית האבהית והחברתית הן כנר לרגלינו .
שלושה חודשים לפני מותך חגגת יום הולדת 80 ברוב פאר והדר ושם הקראתי מכתב תודה על היותך סבא גם שלי מזה כ10 שנים.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים ובגן עדן.
ממני
רחלי גור-אריה, כלת נכדך גל.
כתב/ה דרורית ב10/12/2010 בשעה 09:15:56
כתב/ה שימי שמחה עזר שמש ב26/12/2009 בשעה 10:12:22
נזכור אותך לעד.
שמחה שמש (שימי עזר)
כתב/ה מרדכי דר (דרמר) (תלמיד לשעבר) ב25/12/2009 בשעה 22:14:09
שמחתי על הכבוד שנפל בחלקי להיפגש שוב עמו בחלוף 40 שנה מאז סיימתי את בית הספר היסודי ולראות כי אותו אדם זכר אותי ואת חברי לספסל הלימודים בציינו אירועים אישיים של כל אחד מאיתנו מתקופת היותו מנהל בית ספרנו. איש גדול היה. תנצב"ה
כתב/ה הרצל שבתאי ב23/12/2009 בשעה 09:43:08
כתב/ה נעמן אופיר ב20/12/2009 בשעה 20:42:21
כל מה שייאמר וייכתב לא יוכל להקיף את אישיותו של האיש ואת פועלו למען החינוך בפתח תקווה. כאשר ניהל את ביה"ס "יד לבנים", כור היתוך של ממש, למדנו יחדיו בירושלים באוניברסיטה העברית, ואלימלך נהג לשנן באוזני השומעים, סטודנטים צעירים, מורים ומורות, הנמצאים בראשית דרכם בהוראה ובחינוך: "חינוך עולה בכסף!". כך גם נהג בהיותו בעל תפקיד נכבד באגף החינוך שנקרא בשעתו "מחלקת החינוך".
כאמור, כל מה שייאמר וייכתב לא יוכל להקיף את אישיותו של האיש ואת פועלו למען החינוך. טרם זמנו נתבקש האיש לישיבה של מעלה, ולנו אין מילים לאורה ולבנות. יהי זכרו ברוך!!!
